שייביץ` מויסי(משה) נ' דנמר אלקטרוניקה ובקרה 2005 בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 02/09/2010 בהעדר התייצבות כנגד הנתבעים 1-4 (להלן "המבקשים") וכן לעכב את ביצועו.

2.בפסק הדין האמור חויבו המבקשים לשלם למשיב פיצויי פיטורים, דמי הבראה פדיון חופשה והפרשות לפנסיה. כן חויבו בתשלום הוצאות איתורו של הנתבע 4, באגרת בימ"ש ובשכר טרחת עוה"ד.

3.המבקשים טוענים כי מעולם לא הומצאה להם הזמנה לדיון בבית-הדין, והם למדו על קיום הדיונים ופסק הדין כתוצאה מאזהרות ההוצאה לפועל.

מוסיפים וטוענים המבקשים כי מכיוון שסיכויי התביעה גבוהים, ייתכן שבית הדין ימצא לנכון לבטל את פסק הדין, ואף לדחות את התביעה.

עוד טוענים המבקשים כי לא התכוונו לזלזל בבית הדין. ולראיה, לתיק אשר בראשיתו התנהל בביה"ד האזורי בבאר-שבע, צורף כתב הגנה מפורט ומנומק.

4.המשיב טוען כי לא ניתן למצוא עילה משפטית בבקשה דנן. הגשת הבקשה הינה ניצול לרעה של הליכי משפט.

טוען המשיב כי המבקשים הוזמנו כדין לדיון שהתקיים ביום 02/09/2010 ומשכך, בית הדין הנכבד היה רשאי ליתן פס"ד בהיעדרם.

מוסיף וטוען המשיב, כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב קיצוני, ופועלים בניגוד לדין, שעה שהכתובת המופיעה ברשם החברות שונה מהכתובת לה טוענים המבקשים.

עוד טוען המשיב כי סיכויי ההגנה של המבקשים קלושים ביותר. כתב ההגנה שהגישו המבקשים הינו הכחשה כללית וסתמית של כל רכיבי התביעה מבלי שעולה ולו בדל של טענת הגנה ראויה.

לחלופין, מבקש המשיב לחייב את המבקשים כתנאי לביטול פסה"ד, להפקיד את מלוא סכום התביעה בקופת בית הדין, ובנוסף, להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות.

5.תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 מסדירה את דרכי ביטול פסק דין שניתן בהיעדר צד.ו

6.בית המשפט העליון בענין נדב נ. סלון מרכזי ואח' קובע כי: -

"אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק.נ

יתרה מזאת, בית המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך כלל ראוי הוא כי בית המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית המשפט". (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי).ב

7.בעקבות דברים אלו, שב בית הדין הארצי ונתן משנה תוקף למגמה זו, וביטוי לכך אנו מוצאים בפסק דינה של כב' השופטת ארד בענין רולס יוסף אדריכלים בע"מ נ' דב חוסטצקי (ע"ע 1462/02):

"בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה.ו

בענייננו, כאמור, אין נסיבות המקרה בכללותן מצדיקות סגירת דלתות בית-הדין בפני החברה ושלילת זכותה למיצוי הדין". (סע' 9 לפסה"ד.)

8.בנסיבות המקרה שבפנינו, מצאתי כי נכון יהיה לבטל את פסק הדין. יחד עם זאת, הריני משית על המבקשים פיצוי בגין הוצאות לצד שכנגד.

מושכלות יסוד הן כי: